המבחן של מחר

הלוגיקה של האימון: לכל אדם יש הרגלים שמקדמים ומשרתים אותו, והרגלים ש"תוקעים" אותו ומונעים הגשמה וצמיחה.

ארבעת שלבי הטיפול בהרגלים

1. איתור הרגלים משרתים (נוקיר ונחזק).
2. איתור הרגלים לא משרתים.
3. הקניית הרגלים חדשים, מצמיחים ומשרתים.
4. הטמעת ההרגלים החדשים עד שיחליפו את הלא משרתים.

ההגדרה

אימון הוא תהליך תוצאתי, ממוקד בעשייה, בזמן הווה ולא בזמן עבר. המתאמן מכיר סדרה של עקרונות וכלים מעשיים, ואם יבחר לאמץ אותם, בסבירות גבוהה ישפר את תוצאותיו.

• אימון הוא "לעשות את" ולא "לדבר על".
• התוצאות הן נקודת המכוון: לאורך כל התהליך בודקים את התוצאות מול העשייה.
• המתאמן לומד ליצור בקרה איכותית על העשייה והתוצאות, וכך משפר את ההסתכלות האובייקטיבית ומוצא עוד פתרונות.
• תהליך מאמץ, מחייב וחסר פשרות, ויחד עם זאת מהנה, מלמד ומלהיב.

מודל האימון: ממצב מצוי למצב רצוי

X הוא נקודת הפתיחה המציאותית: התקשורת הפנימית וההרגלים הקיימים. Y הוא היעד: תוצאות חדשות, צמיחה ופריצת דרך.

תות, מטרת האימון ושלושת המרחבים

גישת תות: כדי לפרוץ דרך וליצור תוצאות שנשמרות לאורך זמן, מלווים ומאמנים את המתאמן לפעול מעבר להרגלים הקיימים הבולמים אותו, דרך אימות, הוקרה והטמעת הכלים. מטרת האימון: העלאת המצוינות וההישגיות של המתאמן, במימד הערכי ובמימד הפיזי.

תות מייצגת מעל 150 מאמנים זכיינים. פרויקטים: גוגל, בנק הפועלים, קבוצת אריסון, רגבה, ורדינון.

"יחסי ציבור לתהליך האימון": כלים ליצירת בסיס לשינוי (עמ' 7)

מהו אימון · כללים · פרמטרים לבשלות · עקרון הפעולה (גישה-פעולה-תוצאה) · פריצת דרך · פתיחות (היידיגר) · ארגז כלים · צדקנות · עקרון היקום הפיזי. זה בדיוק סדר פגישות 1-3 בפרקטיקום.

רוב האנשים רואים בכללים חוקים מגבילים. בתפיסת תות: כללים הם סדרת הסכמות שמטרתן להגדיר "מרחב פעולה אנושי" המאפשר ביטוי עצמי מלא לפועלים במסגרתם.

• ללא כללי משחק אין משחק.
• כשאני לא מכיר את מרחב הפעולה, אמנע מיצירתיות ויוזמה ואסתפק במינימום הנדרש.
• הכרת הכללים מאפשרת התנהלות בוטחת ותכנון.
• אי קיום הכללים מערער את ההסכמות ופוגע בי ובאחרים.

דוגמאות מהחוברת: כדורגל (נגיעה ביד, הרחקה, הקבוצה נפגעת), עבודה (איחור חוזר, פיטורים), כביש (נסיעה באדום; עיגון כלל בחוק לא סותר את היותו כלל).

חמשת כללי המשחק

1. היה נוכח
2. היה בזמן
3. שמור פרטיות
4. היה מכבד
5. היה מאומן: I Teach, You Do (המאמן מלמד, המתאמן מיישם).

מערכת ההפעלה של בן האדם: הכל מתחיל בתקשורת של האדם עם עצמו (גישה / מחשבה / דעה), ממנה נגזרת הפעולה, וכך הוא משפיע על התוצאות בחייו.

פריצת דרך: חושבים אחרת ← פועלים אחרת ← יוצרים תוצאה אחרת. "הדרך" מתייחסת לדרך שבה אנו חושבים ופועלים, לא לתוצאה.

בתחילת האימון המטרה היא ליצור פתיחות והתמסרות. מרטין היידיגר (פילוסוף גרמני, מאבות האקזיסטנציאליזם) חילק את תחום הידיעה לשלושה:

A ו-B נמצאים בתוכי והם גבול אפשרויות הידיעה שלי ברגע נתון. שם אנו "שמים" גם דעות ואמונות כאילו הן עובדות: "אני גרוע במתמטיקה!".

המשמעות האימונית של פתיחות: אני מסכים להסיר סימני קריאה, לערער ולהרהר, להטיל ספק בדעה / אמונה / תפיסה שלי, אך לא להטיל ספק בי. סימני קריאה הם דעות שהפכנו לעובדות. המתאמן לומד להתנהל בשאלות במקום בהצהרות, נעשה פחות שיפוטי כלפי עצמו וכלפי הסביבה.

"העובדה שאינך רואה דבר מה אין משמעותה שהוא לא קיים." תפקיד המאמן: שהמתאמן ירגיש ביטחון לצאת בסקרנות לאזורי C.

דף העבודה: מקרים שבהם אני מתנהל מתוך סימני קריאה, הרווח, המחיר, 3 דרכים אחרות, ובחירה ביישום לשבוע.

ממשיכה את הפתיחות: התובנה שמאפשרת את המעבר מאזור A לאזור C. החדש לא בא במקום מה שקיים, אלא בנוסף למה שקיים. מתי להשתמש במה? בשניהם.

• החשיבה האוטומטית: "או מה שאתה חושב או מה שאני חושב". כל דעה שונה מאיימת להחליף את שלי, אז אני מתגונן. זה יוצר צמצום.
• ארגז הכלים: "גם מה שאתה חושב וגם מה שאני חושב". בכל סיטואציה אני בוחר באיזו גישה לפעול לפי הצורך והתוצאות.
• נקראת גם גישת השפע: כל האפשרויות קיימות ואני בוחר ביניהן.

הסכנה שבערעור על סימני הקריאה היא התגוננות וצדקנות מול האיום על הקיים, ההרגלים והנוחות.

הגדרה: כאשר אני מצדיק את דעותיי / גישותיי / תפיסותיי / מעשיי גם כשהם אינם משרתים אותי ואינם מקרבים אותי למטרותיי.

שיעור לחיים: חושב או מרגיש?

"ככה אני מרגיש ועם זה אי אפשר להתווכח" הוא משפט מניפולטיבי שמשאיר אותי צודק במחיר הקשר (יואל וניצה). המסקנה מגיעה מהמוח, כלומר זו מחשבה. מה שאני מרגיש הוא רק דעה. התרגיל: בכל ויכוח להחליף "אני מרגיש" ב"אני חושב".

בפרקטיקום: פגישה 3 (צדקנות + יקום פיזי).

מטרת העיקרון: חיבור לתוצאות הנובעות ממעשיי, כי ערנות ותיקון הם ממקדמי ההנעה העיקריים. התוצאות הן עובדות בלתי ניתנות לוויכוח ומדד בקרה אובייקטיבי, מעין "שופט" להחלטה איך להמשיך.

"לא אני אשפוט ולא אתה. מי כן? היקום הפיזי / התוצאות." (אלון גל)

סיפור המגדלור: אדמירל על משחתת אמריקאית דורש שוב ושוב מ"כלי שייט" מולו לסטות 20 מעלות צפונה, מתוקף דרגתו ("אני אדמירל", "אנחנו ספינת מלחמה"). התשובה: "אני המגדלור...".

• נוכח התוצאות נגמרים הוויכוחים, הדעות והמעמדות. נותר רק לתקן או להתנגש.
• תיקון = שיתוף פעולה איכותי. התנגשות = הרס שיתוף הפעולה והתרסקות (זוגיות, חברות, עסק).
• אם רציתי להגיע מ-A ל-B והגעתי ל-C, התוצאות מראות שאני לא בדרך ועליי לתקן.

חמשת עקרונות ההצלחה: מעורבות · קיום הסכמים (אינטגריטי) · צמיחה · הוקרה · שירות. מי שמאמץ אותם מגשים את מטרותיו ומשפר את הצלחתו.

עיקרון המעורבות מוסבר דרך עולם הכדורגל:

לשחק את המשחק (אריק): העסק שלו בקשיים, והוא עסק שבועות בביקורת על אשתו והשותף במקום לפעול (מבצע הנחות, פרסום מהיר). "אני לא מכיר דרך לנצח במשחק בלי לעלות על המגרש."

סבלנות: משחק כדורסל מתחלק לפתיחה, garbage time ו-money time. מי שעובר את ה"גארבז' טיים" של החיים מגשים (ערן).

אינטגריטי (יושרה) אינו מתייחס ליושר אלא לשלמות: שלמות בין שלושה מרכיבים. זהו "בניין קיום הסכמים", שלמות תפעולית:

• אומר: הבחירה שלי, המילה שלי שמבטאת את מי שאני.
• מתכוון: המחויבות וההתכוונות שלי למה שהצהרתי.
• עושה: הביטוי הפיזי; בלעדיו אין ערך למילה, כי רק עשייה יוצרת תוצאות.

כשאחד המרכיבים חסר האינטגריטי מופר, והמחיר: תסכול, כאב, אכזבה ותחושת בינוניות.

בניין התיקון (תומך): יציאה לתיקון וחזרה לשלמות

ארבע קומות, מלמטה למעלה (עמ' 38). "(תומך)" הוא חלק מכותרת הבניין, לא קומה חמישית:

1. מכיר במציאות ומודה בטעות
2. מצהיר מחדש
3. מתכוון אחרת
4. עושה אחרת

כולנו טועים, כולנו פוחדים, לכולנו יש הרגלים. מטרת האימון: ליצור אזורי תיקון ומחויבות לשלמות.

עקביות (שיעור לחיים): המכשול הגדול ביותר הוא היעדר עקביות, התמדה ושיטתיות. ההתלהבות מחזיקה שלושה שבועות עד חודש וחצי, ואז מגיעה המחויבות. "ותרנים לא חסרים".

סליחה וחמלה: סליחה משחררת מהעבר וממקדת בהווה ובעתיד; היא לא מכשירה את המעשה (מעין). חמלה היא אהדה וקבלה, לא רחמים (טל).

בפרקטיקום: פגישה 5 (הוקרה + אינטגריטי, מחברת הוקרות).

בתרשים (עמ' 43), מושלמות: מושלם ואומר אין בו פגם ← אסור לטעות ← אסור לעשות ← תקיעות ← צדקנות. מצוינות: חובה לטעות כדי ללמוד ← עושה, ומשם שני ענפים. תוצאה רצויה ← פרגון על העשייה והתוצאה, "מה הלאה?" ← המשך עשייה. תוצאה לא רצויה ← פרגון על העשייה ← למידה ותיקון ← צמיחה והמשך עשייה.

טעות מול כישלון: טעות = רציתי להגיע ל-A והגעתי ל-B. כישלון הוא המצאה, אליבי כשאנחנו לא מתקנים את הטעות. ההבדל בגישה, לא בעובדות: הטועה רואה הזדמנות ללמידה, הנכשל עסוק בהלקאה.

חני: במקום לוותר אחרי דייט ראשון, התקשרה לגברים, שאלה מה לא עבד ויצאה לתיקון. התרגיל: ללכת לקבל "לא".

טעויות חדשות: אינשטיין: אי שפיות היא לעשות אותו דבר ולצפות לתוצאה אחרת. מנסים יותר ← טועים יותר ← לומדים יותר ← מצליחים יותר (אמנון ו"הנשים הקטנות").

בפרקטיקום: פגישה 6 (שירות + צמיחה).

האדם צומח ולומד הכי טוב דרך הוקרה, אבל רובנו עובדים דרך ביקורת "כי זה נשמע יותר חכם". הוקרה = לתת ערך לעשייה ולמה שיש. אין דבר כזה "מובן מאליו"; מובן מאליו פירושו אין הערכה ואין הכרה. הוקרה היא הדרך הטובה ביותר לעודד אדם לחזור על פעולה. מי שיודע להוקיר את עצמו אינו תלוי באחר, הוא אדם חופשי.

להוקיר איכותית

1. מוקירים על העשייה (תלוי בי, אינטגריטי) ולא רק על התוצאה.
2. מפרטים על מה, כדי שהאדם ידע על מה לחזור.
3. מוקירים על פעולה פיזית שביטאה ערך או מסוגלות.
4. כשמוקירים אותך, לא להדוף: "תודה, אני מעריך את זה".
5. מוקירים גם על מה שברור, כי שום דבר אינו מובן מאליו.

מירב ומושיק (על סף גירושין) גילו כמה הם לוקחים זה את זה כמובן מאליו, והתחייבו להוקרות יומיות ומחוות שבועיות.

עקרון השירות

פעולה שירותית היא פעולה למען האחר המיטיבה בעת ובעונה אחת עם נותן השירות. רק זהות אינטרסים יוצרת איכות חיים. האינסטלטור מתקן צינור קודם כל למען ההכנסה שלו, וגם הלקוח נהנה. פעולה למען האחר שבאה על חשבוני אינה פעולה שירותית.

"אם לא תכוון לאן, איך תדע שהגעת?" (אלון גל). ההצלחה בשיטה היא "הצלחה מעבר לסביר".

הצלחה ערכית והצלחה פיזית: פיזית = מדידה (כסף, ציונים, תארים). ערכית = חברות, שיתוף פעולה, מקצוענות, שירות. אי אפשר להפריד ביניהן, אבל בדרך כלל הערכי יוצר את הפיזי ולא להפך.

מטריצת חזון אישי: "פירוק לאחור"

מבנה עקרוני (עמ' 60): חזון / ערך מוביל ← יעד (כמות, זמן, פעולה) ← הגדרות עשייה (כמות, זמן, פעולה): החלק הזה הוא עקרון האינטגריטי. משם שני ענפים, ושניהם יחד הם עקרון הצמיחה: תוצאות שרציתי ← פרגון ← מה הלאה? · תוצאות שלא רציתי ← פרגון ← מה התיקון? ← מה הלאה?

סיפור הפרעושים: פרעוש קופץ פי 300 מגובהו. בצנצנת עם מכסה זכוכית הוא לומד עד איזה גובה מותר לקפוץ, וממשיך כך גם בלי מכסה. בני אדם קל יותר לאלף: פעם, פעמיים, שלוש, ומשם מתכננים מתוך הישרדות ובינוניות.

מותר לחלום, חשוב להגשים: מרטין לותר קינג; אודי שעזב קשר תקוע ובנה זוגיות עם עידית.

דו"ח מיקוד שבועי (דו"ח אינטגריטי)

מוכן לכל מפגש: תאריכים, שם, ערך מוביל ("אני..."), יעד כללי, הגדרות עשייה שבועיות בטבלה תכנון | האם בוצע | תיקון לשבוע הבא, הוקרות / הצלחות, דילמות / מה למדתי.

בפרקטיקום: פגישות 7-9 (הצלחה ערכית ופיזית, מטריצת מקור העוצמה, תוכנית ההצלחה).

הסטודנט מוביל אימון אישי לאדם אחר לפי נהלי תות, בפיקוח וליווי צמוד של המאמן המוביל. רשימת המתאמנים מאושרת על ידי המאמן המוביל.

קריטריונים לבחירת מתאמן

1. לא מאמנים אדם שלוקח תרופות פסיכיאטריות.
2. רק אנשים מעל גיל 21.
3. לא מאמנים זוגות או עסקים.
4. לא מאמנים מהסביבה הקרובה (בני זוג, חברים).

מבנה

• פגישת היכרות והתאמה (קיו מארק) + 10 מפגשים, שעה כל אחד: 11 שעות מפוקחות.
• מקום שקט, אינטימי ודיסקרטי; מומלץ לא בבית הלקוח.
• המתאמן משלם 500 ש"ח לכל 10 המפגשים, לתות.
• דו"ח כתוב למאמן המוביל אחרי כל מפגש.
• כל סטודנט מוביל 2 תהליכים.

דגשים למפגש ולאימון

• בכי: לתת מקום, לא לחבק, לא להציל.
• מגע: קורקטי, לא מיני.
• הקשבה אמפתית; סודיות (רק עם מאמני ההכשרה).
• להימנע מהבעת דעות (בגידות, מוסר) ומוויכוחים.
• לכוון להסתכל דרך מה "כן"; מראה ושיקוף; הוקרות.
• השיחה דרך שאלות. "אינכם יודעים את התשובה. היו סקרנים."

סדר המפגשים

הזמנת העבודה כוללת הצהרת המתאמן על מסירת מידע מלא, ועל תרופות ומצב טיפול פסיכיאטרי / פסיכולוגי.

אימון הוא מקצוע שמהותו מומחיות בניהול תהליך שינוי משמעותי ובר-קיימא, מוגדר בזמן, על בסיס פתיחות ואמון. חוקי המדינה קודמים לקוד האתי. הקוד מאפשר מעבר מתפיסה אינטואיטיבית אישית לתפיסה מוסכמת.

שלושה ערכים מנחים

1. כבוד האדם: כיבוד השונות; שמירה על כבוד וערכי המתאמן.
2. יושרה: יושר, כנות והגינות, מתוך מודעות לכוח ולהשפעה של הקשר.
3. מקצועיות: סטנדרטים גבוהים, הכרה בגבולות, אחריות אישית.

כללים שכדאי לזכור

• להבהיר בתחילת הקשר את כללי הסודיות. הסודיות נשמרת גם אחרי סיום הקשר.
• התייעצות עם גורמים חיצוניים או מאמנים: בלי חשיפת זהות, אלא בהסכמה. סופרוויזר: הסכמת המתאמן בתחילת ההתקשרות.
• ויתור על סודיות: בהסכמה מדעת (אחרי מידע שמאפשר שיקול דעת), חד פעמי ולמטרה ספציפית.
• שידור פומבי: מוקלט ולא חי, ערוך, המתאמן צופה ומאשר בכתב.
• הקלטה או צילום: רק לצורכי התהליך או למידת המאמן, בידיעה ובאישור מפורש מראש.
• אין יחסי מין עם מתאמן בתקופת האימון; אין שימוש לרעה בכוח.
• להציג רק אמת על השכלה וניסיון; לקחת רק תהליכים שתואמים להכשרה.
• ניגוד אינטרסים: להבהיר ולהחליט יחד. נאמנות כפולה (קשר נוסף מעבר לאימון): המאמן מחליט אם לקיים, מבהיר ומחליטים יחד.
• טיפול פסיכולוגי במקביל: לברר; המתאמן מיידע את המטפל ומקבל את ברכתו. לא מאמנים אם יש חשש לנזק.
• להפסיק תהליך שלא מקדם את המתאמן, או שנוצרה בו תלות, ולהסביר את הסיבות.

"צד שלישי" (נספח 1)

כל גורם נוסף ששותף או משפיע (הורה שמממן, מנהל שמזמין, מוסד, מפנה). המחויבות הראשונה היא למתאמן ולתהליך. ארבע שאלות לפי הסדר:

1. מה המקור למחויבות? (חוק, הסכם חוזי, סמכות על המתאמן, סמכות מקצועית על המאמן, בקשה מפורשת של המתאמן). מפנה בלבד = אין מחויבות.
2. למי המחויבות?
3. מה תוכן המחויבות? (מספר מפגשים, נושאים, דיווח על הפסקה). לא: נוכחות בפגישות או קביעת תכנים ספציפיים.
4. מה גבולות הדיווח? "המינימום האפשרי", בלי תכנים אישיים, ובהסכמת המתאמן.

נספח 2, אימון מרחוק: לוודא זהות ומרחב שקט; לתעד הסכמה בכתב; לא לאמן בזמן נהיגה; להפסיק כשיש תקלה טכנית; לסכם תשלום מראש.

בכיתה למדנו את מודל האימון (עמ' 6) עד "תוכנית ההצלחה" כולל. הפרקים כאן הם התחנות הבאות במודל, לקריאה בלבד: אין עליהם שאלות תרגול, כרטיסיות או שליפה מהירה.

מיומנויות תקשורתיות עמ' 64-87

הצלחתנו תלויה ביכולת לתקשר איכותית ולרתום את האחר לשיתוף פעולה. תקשורת איכותית: האחר הבין אותי בדיוק כפי שהתכוונתי.

הקשבה אמפתית

תנאי היסוד לסובלנות. מבוססת על הפרדה בין שידור לקליטה ו"דממת אלחוט" מלאה, גם בדיבור וגם במחשבות. מאפשרת להבחין בנקודת המוצא והמבט היחסית של האחר. כמה שניות בין קליטה לשידור; תא הווידוי כדוגמה. רחל בדקה בכל שיחה שהבינה כפי שהתכוונו.

הזדהות מול אמפתיה: הזדהות = נכנס לנעליו, נעשה תמונת מראה ומאבד את היכולת לעזור. אמפתיה = מכיר ברגשות, קשוב ומכיל, אבל יודע שהחוויה שלו; אני עוגן (רונית ותומר).

הבהרת ציפיות בשיחה

תסכול ואכזבה נוצרים כשציפייה לא מתקיימת. התהליך:

1. מגדיר 2-3 ערכים חשובים לשיחה.
2. מגדיר כל ערך במונחים פיזיים.
3. מסביר לאחר מה אומר עבורי כל ערך.
4. מבקש הסכמה.
5. מבקש לעצמי את אותה זכות.
6. עובר לערך הבא.
7. שואל אם יש לו ערך נוסף.

יחסי ציבור

מסר מקדים ליצירת הקשבה. שתי מטרות: לפתוח דלת להקשבה, ולהבהיר את ההקשר של המסר. "טיפול איכותי ביחסי ציבור ימנע 99% מההתנגדויות."

טיפול בדעה שונה (6 שלבים)

1. הקשב.
2. הכר בלגיטימיות (לעצמך).
3. תקשר לגיטימיות (לאחר).
4. בקש רשות להביע דעה, וחכה לתשובה.
5. הבע דעתך.
6. שאל את האחר לדעתו.

לגיטימי = זכותו. לא אומר שהוא צודק או נגדנו.

טיפול בהתנגדויות: התנגדות היא כשהעיקרון מוסכם אבל הצד השני מפחד להיראות פראייר או טיפש. מציינים את אזור ההסכמה, מניחים בצד, ומתמקדים במה שחסר דרך "דעה שונה".

סגירת עסקה: בהירות "כן" או "לא", בלי "אולי". צומת T: סיטואציה שמחייבת את האחר לבחור ימינה או שמאלה.

טיפול באכזבות (5 צעדים)

אכזבה = משהו פיזי קרה ולא היה צריך, או לא קרה וכן היה צריך. נובעת מיעד שהוחמץ או תקשורת חלקית. פידבק שלילי משמעו אכפתיות. מטרה: להפוך את המאוכזב לשותף לפתרון.

1. הקשב, הקשבה נקייה.
2. בקש מהמאוכזב לתקשר במושגים פיזיים.
3. שאל "מה את/ה מציע/ה?" בלי "נו", "אז", "תגיד".
4. הבהר לעצמך מה תעשה ומה לא.
5. תקשר: קודם מה כן, אחר כך מה לא.

אם אין לו פתרון: קובעים לחזור לדבר תוך 24 שעות.

משוב איכותי ונקי (CLEAR)

"אגף התחזוקה" של כל שיתוף פעולה. לא מי צודק או אשם, רק מה התוצאה ופתרונות.

• בשותפויות (סבבים): מה לא עובד ומה אני מציע (חייב להציע פתרון שהוא חלק ממנו) · מה עובד · מה שלקחתי / למדתי. בלי התנצחויות והסברים.
• כמאמן על אדם: מה שלדעתי מעכב אותך (ערך) · זה בא לידי ביטוי ב... (התנהגות) · מה שאני מציע הוא...

גירוי-תגובה ואינטראקציה

כל מה שהצד השני יכול לומר, עדיף שיאמר בעצמו: עבודה דרך תשאול. המטרה ללמד את האדם לבטוח בעצמו ולייצר פתרונות. לא משתמשים: בשאלות רטוריות, ברגעים שהמאמן במרכז (סיפור), וכשהסבירות שיידע את התשובה נמוכה.

אינטראקציה = תוכן (מה) + תקשורת (איך). בהרצאה אין אינטראקציה; באימון "פינג-פונג". ה"איך" תמיד לפני ה"מה".

מלבן השיווק

כל תקשורת איכותית היא שיווק, וכולנו משווקים כל יום. המוצר לעולם אינו פיזי: מאחוריו ערך, מסר או רעיון, ושם יש כמעט תמיד הסכמה (מורה ותלמיד שניהם רוצים להצליח). אז איפה זה נדפק? בתקשורת.

הקשר-תוכן

99% מהזמן 99% מהאנשים מנהלים שיחת תוכן ולא שיחת הקשר, ולכן חילוקי דעות הופכים לקרב. ההקשר = הערך / המטרה; התוכן = אמצעי פיזי אחד מני רבים. דוגמה: שיעורי בית ← ידע ← אחריות ← הצלחה. הרב וה-FUN: עולים מהתוכן להקשר בשאלות.

בראש המאמן: מתוכן ← להקשר. בתקשורת לאחר: מהקשר ← לתוכן. ההרגל האנושי דוחף למטה; תפקידנו להוביל למעלה.

קילרים (3 רמות, תמיד מתחילים מהקל)

1. קלים / ידידותיים: "נכון", "מעולה", "נכון אבל...", "אתה מקדים", "עוד רגע", "תודה ששיתפת".
2. בינוניים: "מספיק", "נו די", התעלמות קלה, "תודה!!!".
3. כבדים: "זה או אני או אתה". אם הגענו לכבד, יצאנו מהאינטראקציה: אנחנו מנוהלים בה.

מטריצת אינטראקציה

נוסחה שמגינה על מעביר המסר מתסכול מול התנגדות. בחוברת זה עץ החלטות (עמ' 86), לא טבלה: מסר מאמן ← תגובת מתאמן (שאלה, קבלה, השגה, התנגדות), ואז:

שתי טעויות קריטיות: (1) לא יודע תשובה אבל עונה בכל זאת, נכנס לצדקנות, שחצנות וניתוק. (2) עונה לפני הזמן, במקום הקשבה. שלושה מרחבים: גישתי ("אני לא חייב לדעת"), תקשורתי (שאלה מבררת: האם הבנתי?), פיזי (צעד לאחור, פתיחת מרחב).

רתימת שותפים וחסמים אישיים עמ' 88-103

הפחד מכישלון הוא אולי הפחד הגדול ביותר, והכוח המניע החזק ביותר באנושות.

גישת ניצחון הדדי ("גם אני וגם אתה מרוצים")

ניהול תגובה בסכסוך ותגובה מושכלת

האחר אמר / עשה ← אני שומע ← מסנן דרך נקודת המבט היחסית שלי. משם: אוטומטית (ויכוח / וכוחנות ← צדקנות "אני צודק!" ← אני נכנע או מכניע ← נוצר ניתוק ← כישלון / אכזבה) או אפקטיבית (שואל, מזהה צרכים ונקודת מבט, מכנה משותף ← שיתוף פעולה והצלחה).

לפני שקופץ ה"פיוז": מהי מטרתי? מה חשוב לי בקשר? מה לא אגיד בשום אופן? מה הייתי רוצה בסוף השיחה? (אהרון המנכ"ל).

שמונת חסמי ההישגיות

הרגלים אנטי-יצרניים שנוצרו מפחד, אחרי רצף כישלונות או כישלון משמעותי: "אני לא יכול לנצח". המטרה שלהם: לא להפסיד. אבל עצם ההימנעות מהפסד יוצרת אותי מפסיד.

תדמית מנצחת: דפוס פיצוי מנצח

תינוק נולד שלם, באינטגריטי מלא ובאהבה ללא תנאים. נזיפה (קפיצה לשלולית) מתפרשת כ"אני לא מספיק טוב", ונבנה דפוס מפצה כדי לזכות באהבה (nice guy, הליצן, הקשוח, התלותי).

בתרשים (עמ' 98) אלה מעגלים מהמרכז החוצה, ובטבעת החיצונית: "התדמית שלי ≠ ההוויה שלי".

הפרדוקס: הדפוס עובד ומביא אהבה, וכל הצלחה שלו מחזקת את האמונה "אני לא מספיק טוב". המטרה אינה לוותר על הדפוס, אלא לנהל אותו במקום שהוא ינהל אותי. תדמית מנוהלת (בחירה לפי מצב) מול תדמית מנהלת (אוטומט). שרון הליצן.

מודל "מה שם אני במרכז חיי?"

כסף, משפחה, הנאה במרכז = אני מותנה בגורם חיצוני ("יש לי, יש איכות חיים; אין, אין"). כיוון שתוצאה לעולם לא בשליטתי, איכות החיים לא יציבה. המטרה: לשים במרכז עקרונות (אינטגריטי ושירות, מחויבות) שאינם תלויים בשיפוט מוסרי. להיות הגורם שיוצר את הנסיבות, לא מונע מהן. "לכתוב את התסריט לסרט חיי".

תובנת טייס מטוס

הטייס קובע את תוכנית הטיסה (אמונות / מחשבות / דיבור) והמטוס טס לשם. בלי מטוס התוכנית לא שווה כלום; בלי טייס המטוס הוא חתיכת פח.

שיעורים לחיים מהפרקים האלה